רשומת סיכום

והנה הגענו לסוף הדרך...

בהתחלה.. הסתכלתי קדימה ואמרתי לעצמי: שנה וחצי? זה המון זמן, הדרך היא עוד ארוכה...

אבל, היום באמת הרגשתי כאילו שזה היה אתמול, הכל עבר מהר..

במהלך הלימודים הכרת אנשים חדשים, חמודים שהיה לי כיף איתם. פגשתי מרצים מעולים, בעלי ידע רב שלמדתי מהם המון.

והנה.. אנחנו כבר פעם שלישית מתבקשים למשב את מטלת הבלוג. אני חייבת להודות שלא עניין הכתיבה עצמו הוא זה שמהווה בעיה או קושי עבורי, הרי אני יודעת שיש לי את היכולת לכתוב למרות שזו היא שפה שנייה עבורי, אלא הקושי היה בשלב של בחירת נושא הכתיבה. נכון שיש המון ושפע של נושאים בתחום שאני לומדת בו, אבל אני תמיד הייתי מנסה לבחור נושא שבאמת מעניין אותי, נושא שהתנסיתי בו וחוויתי אותו. בשני הסמסטרים הקודמים הייתי בוחרת נושאים שלמדנו אותם במהלך  הקורסים, הייתי נותנת מין סקירה ספרותית על הנושא ומעט  ביקורת, הקול שלי היה חסר באמת. בסמסטר הזה, ואחרי המשוב שקיבלתי, אני חושבת שחבשתי כובע מסוג אחר, כובע של אדם ביקורתי שדן בנושא מסוים ומנסה להציג אותו מנקודות מבט שונות. לכן לדעתי, הקול שלי ודעתי האישית בולטת ברוב הרשומות. בנוסף לזה, בחרתי נושאים שעניינו אותי מחוץ לקורסים שלמדנו וזה מבחינתי קפיצה.

בזמן הכתיבה הייתי מחפשת מקורות ברשת, מאמרים שמדברים על הנושא וכשהייתי נלחצת הייתי מתעצבנת ואומרת לעצמי: למה? מה אני צריבה מזה? במה הבלוג יעזור לי? למה המשכתי בכתיבה למרות שניתנה לי ההזדמנות להפסיק? ועוד המון שאלות.

פשוט, הבלוג היה מחויבות יוצאת דופן, היה מחייב אותי לקרוא ובכל פעם הייתי מנסה לחדש, לגוון ולכתוב משהו שימשוך ויעניין את הקורא.

ביני לבין עצמי אני יכולה להגיד שהכתיבה בבלוג תרמה לי מאוד, היא חידדה את דיעותי ועמדותי ביחס להרבה נושאים שנחשפתי להם במהלך הלמידה לתואר, נתנה לי הזדמנות להגיד מה אני חושבת וגם כן פיתחה את השפה שלי והעלתה אותה רמה.

עכשיו, מטלה זו הגיעה לסיומה, אין עוד התחייבות...

אבל, האם אמשיך לכתוב בבלוג או שזה נגמר עם התואר? בתוך תוכי אני יודעת שלא אכתוב יותר..

התירוץ תמיד יהיה אין לי זמן... אבל הלוואי ואמשיך..

תודה לשתי המרצות הנפלאות שהיו לנו, שליוו אותנו, הדריכו, כיוונו ונתנו לנו את החכה כדי שנוכל לדוג ללא חשש או דאגה.

ניהול ידע אישי

כל פעם שהייתי מחפשת באינטרנט חומר מסוים הייתי באופן אוטומטי שומרת אותו במחשב שלי תחת כותרת כלשהי, המטרה שלי הייתה לא לאבד את החומר ושאוכל לשלוף אותו בקלות בעת השימוש וגם כן למצוא אותו בקלות!! כתוצאה מפעולה אוטומטית זו הוצפתי בחומר והגעתי למצב שקשה לי למצוא את החומר ששמרתי כי שכחתי איפה הוא נמצא בכלל!!!!!

פתאום בקורס של ד"ר שרון הרדוף שמעתי לראשונה את המושג " אוריינות דיגיטלית" – "ניהול ידע אישי" ואז הבנתי איך קוראים לדבר הזה ושלא רק אני נמצאת בסיטואציה הזו, זו בעיה שפוגשת כל אנשי המקצוע, מידענים ומנהלי תוכן והיא: כיצד אפשר לארגן את המידע המקצועי בו נתקלים ברשתות חברתיות -וכאן מדובר על כמויות אדירות של מידע- שקשה לקלוט אותו ולהשתלט עליו (סלנט, 2014).

היה מאוד מעניין מבחינתי ללמוד את הנושא הזה, כי באמת חשבתי שזה יעזור לי בניהול המידע האישי שלי. וכך היה..

אבל, למה הכוונה ב "ניהול מידע אישי"?

ניהול מידע אישי הוא פעילות שבה האדם שומר ומארגן את פריטי המידע שלו כדי לאחזר אותם בעצמו בזמן מאוחר יותר ( לפי פרגמן, מתוך סלנט, 2014).

בניהול מידע אישי אנו עוברים תהליך, בראשיתו אנו נדרשים לערוך מיון לחומר הנמצא ברשת, לבדוק מה רצוי, מה מיותר, ואחר כך לשמור את זה, אבל החשוב מכל איך שומרים. התהליך הזה ממוצא ב 6 מיומנויות כפי שהוצגו במצגת הקורס על ידי ד"ר שרון הרדוף והן:

1.       זיהוי והגדרת הצורך במידע.

2.       איתור מקורות המידע פוטנציאלים.

3.       חיפוש ובחירה של פריטי המידע.

4.       הערכת הפריטים וסינונם.

       ניתוח.

5.       אינטגרציה.

תהליך זה ולמרות שהוא נראה מורכב אנו מבצעים אותו באופן אוטומטי. מאחר והקושי הוא לדעת לארגן את המידע באופן שנוכל אחר כך ונצליח לשלוף אותו בעת הצורך, אנו כמורים חייבים ללמוד נושא זה כדי שאחר כך נוכל לתת לתלמידים את הכלים ולאפשר להם לחשוב כיצד לבנות את הידע האישי שלהם, כיצד לארגן את המידע שהם "אוספים" מהרשת.

החשוב מכל, כפי שנעומי פורת מציינת בבלוג שלה באותו נושא ואני מסכימה אתה לחלוטין, על התלמיד להיות מודע לצורך בארגון וניהול המידע האישי. וכפי שאמרה ד"ר שרון, ניהול המידע הנו סובייקטיבי, והתלמיד נדרש למצוא את הדרך המתאימה לו מבין הדרכים השונות שהוא נחשף להם על ידי המורה.

אחרי כל מה שלמדנו על נושא זה, וכדי לא לחזור על אותה בעיה אני בחרתי לעצמי אחד מהכלים לניהול מידע אישי שניתחנו בקורס של ד"ר שרון והוא ה- Dropbox והתחלתי לשמור בו את החומר שלי לפי תיקיות, ובנוסף לזה עשיתי גיבוי לכל החומר שנמצא אצלי במחשב.

היום אני רגועה יותר, חושבת לפני שמבצעת תהליך השמירה שהוא החשוב ביותר מבחינתי, ומנסה לבצע את התהליך באופן היעיל ביותר.

 עם עולם דיגיטלי כזה שמשתנה במהירות, העשיר במידע אנו חייבים להיות מעודכנים לבעיות שהם תוצר הלוואי של הטכנולוגיה ולדעת איך להתמודד אתם כדי לא נלך לאיבוד.

מקורות:

1. סלנט, ע' (2014). ניהול ידע אישי-אתגרים, הליכים ופתרונות. אוחזר ב: 18.1.2014 , נדלה מ:

     http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=9782

2. הבלוג של נעומי פורת. 

     http://noemyporath1.blogspot.co.il/2013/07/blog-post.html

3. הרדוף-יפה, ש'(2013). מצגת - אוריינות דיגיטלית בעידן המידע. המרכז ללימודים אקדמיים - אור יהודה.

מה לא לעשות כשמלמדים ברשת

ברשומה האחרונה שכתבתי התייחסתי לשימוש בסמארטפונים בכיתה כחלק מהתאמת מערכת החינוך למאה ה- 21. אם אנו כמורים בוחרים להשתמש באמצעים ניידים ובאינטרנט בהוראה, ז"א אם בחרנו להשתמש במה שנקרא M- learning בכיתות שלנו, יש אמירות שאנו חייבים להפסיק לומר אותם, והתנהגויות שאסור לנו להתנהג בהם בכיתה.

והנה כמה מהם:

1.       להפסיק לומר לתלמידים  שלא להשתמש בטלפונים הניידים שלהם בכיתה. היום מערכת החינוך התחילה לאמץ לחיקה את הלמידה הניידת כי היא נתפסת ככלי מדהים ללמידה אינטראקטיבית.

2.       להפסיק לבקש מהתלמידים להיות בשקט. אי אפשר להשתמש באינטרנט ללא רעש, הרעש  המלווה למידה מסוג זה מעיד על שיתופיות וכיף שאותם אנו רוצים לפתח ולעודד.

3.       להפסיק להיות מובלים על ידי הספר. על המורה, לדעתי, לא להיות מובל על ידי ספר הקריאה המודפס. הוא צריך לשלב אמצעים חזותיים כמו ספרים דיגיטליים, מצגות, סרטונים ועוד, כדי שהלמידה תהיה מהנה יותר ויעילה יותר.

4.       על המורה להפסיק לחשוב שהוא מקור המידע ומעיינו. הרי התלמידים מוצפים במידע שנמצא ברשת. לדעתי, התלמידים לא צריכים מורה שישפוך להם את המידע, הם יכולים להשיגו ברשת, הם צריכים מורה מדריך, מקוון, מנחה ומלמד אותם איך לחפש את מידע המתאים.

5.       להפסיק להרגיש כי הקשר של המורה עם עמיתים הוא באמצעות חדר המורים הבית ספרי או השתלמויות. היום יש לנו את הכלים השיתופיים והפורומים הרבים שנמצאים ברשת שאנו יכולים להשתמש בהם כדי לחלוק תובנות ותוצרים עם מורים אחרים ולא רק אלה שמלמדים איתם באותו בית ספר. אנו יכולים גם להיות משתפים ונעזרים דרכם.

6.       להפסיק לנסות לשלוט. ההוראה במרחבי הרשת מחייבת אותנו כמורים לאפשר לתלמידים להתנסות בלמידה חברתית מרחיבת אופקים המפתחת ומטפחת מיומנויות חשיבה מסדר גבוה, וזה בכלל לא סותר שבתוך הכיתה צריך להיות כללי התנהגות נכונה ושימוש נכון ברשת.

7.       להפסיק לחשוב שעבודה נעשית רק בתחומי בית הספר. היום יש לנו את ה- E-learnung שדרכה התלמיד יכול ללמוד מהבית ולבציע עבודות גם מחוץ לבית הספר כמו שיעורי המדעים, ששם באפשרות התלמידים לצאת לשטח, לאסוף נתונים, לצלם, למדוד, לחקור ולתעד, וכל זה באמצעות טלפונים ומכשירים ניידים שברשותם.

אלו היו חלק מהדברים שעל המורה להפסיק, אבל יש עוד. אפשר למצוא אותם בקישור הבא:

http://digitalpedagogydotwordpressdotcom.wordpress.com/2013/08/16/10-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D7%9B%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%91%D7%A8%D7%A9/

אני מסכימה עם מה שנזכר למעלה, ובכיתתי מנסה ככל האפשר להימנע מדברים אלו, בחלקם אני מצליחה באמת בחלקם לא ממש. אני מאמינה שבקרוב ועם חדירת הטכנולוגיה לחינו בכלל ולבתי הספר בפרט נצטרך להשלים עם דברים אלו, ונתייחס אליהם כדבר מובן מאיליו.

העיקר הוא... שאנו בתוכנו נרצה להשתנות...

ודרך האלף מיל מתחילה בצעד אחד........

מקורות: 

1. http://blog.wiziq.com/10-things-you-should-unlearn-before-starting-to-teach-online/

2. הבלוג של אפרת מעטוף.

     http://digitalpedagogydotwordpressdotcom.wordpress.com/2013/08/16/10-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9A-%D7%9C%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%99%D7%A7-%D7%9B%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D-%D7%9C%D7%9C%D7%9E%D7%93-%D7%91%D7%A8%D7%A9/

סמארטפונים בכיתה!!

לילדים שלי יש סמארטפונים כמו לשאר הילדים בגילאי חטיבה ותיכון, אבל לפי תקנון ביה"ס אסור להם לקחתם לביה"ס ולהשתמש בהם שם. לדעתי, הגיע הזמן להפסיק את זה, הרי אנחנו במאה ה-21 והניידים והסמארטפונים הפכו לחלק בלתי נפרד מחיי היומיום של האוכלוסייה ובעיקר צעירים.

לכן... על מערכת החינוך והמורים לנצל את העובדה  הזו בהוראה, ובמקום לאסור את השימוש בסמארטפונים בבית הספר, הם יכולים לנצל את הזמינות של הטלפונים כדי ליצור חווית למידה אינטראקטיבית ומעניינת, המורה יכול ליצור חווית למידה חדשה ומרתקת בכיתה ובכך להגביר את המוטיבציה ללמידה בקרב התלמידים( לפי jones et al מתוך חגית מישר טל 2013).

אם שואלים את עצמנו למה? , מה התרומה של הסמארטפונים ללמידה? , מהו הערך המוסף שלהם  בתהליך ההוראה למידה?

ד"ר חגית מישר טל בדוח שכתבה מדברת על זה ומצטטת " התרומה של הטלפונים החכמים ללמידה עשויה להיות לא רק בכיתה אלא גם בלמידה החוץ כיתתית, הם יכולים להעשיר את הלמידה בשטח על ידי מתן התנאים ללמידה אותנטית וקונטקסטואלית, הלמידה יכולה להיות ספונטאנית, מונחית צרכים שכן המכשיר הנייד נמצא ברשותנו בכל מקום ובכל זמן ואינו תלוי באילוצי מרחב וזמן".

אבל...

היתכן ואין לשימוש בסמארטפונים בכיתה חסרונות?

אני אומרת שכן יש, הרי לא יכול להיות, כי כל כלי יש לו את היתרונות והחסרונות. אני חושבת שהחיסרון הבולט ביותר לשימוש בסמארטפונים בכיתה הוא הסחת הדעת שיכולה להתרחש כתוצאה מהשימוש בו, התלמידים יגלשו ויכנסו לאתרים שאין להם כל קשר לתוכן השיעור, וכאן נמצאת הסכנה. בנוסף לזה, עניין הקליטה, לפעמים אין קליטה במקומות מסויימים וזה משבש את תכנון השיעור ומהלכו, גם הסוללה ומשך פעילותה והצורך בהטענתה מהווים חסרון.

למרות זאת, אני עדיין רואה בסמארטפונים כלי נהדר למורה שיכול להשתמש בו בכיתה.

ומכאן אני פונה למערכת החינוך, למורים ולהורים גם שיש להם דאגה רבה מהשימוש של ילדיהם בסמארטפונים ואומרת.............

במקום לנהל מלחמה יומיומית בתלמידים שלנו כדי שיעלימו את הטלפונים שלהם בכיתה, בואו נתחבר אליהם ונתן להם להשתמש בטלפונים שלהם בכיתה ואז אני משערת שנקבל תלמידים מוצלחים, ונגלה גם שכל בעיות המשמעת, בעיות הקשב והריכוז נעלמו.....

אני מדמיינת  לעצמי שנקבל תלמידים מובילים ומצטיינים כי הם לומדים בדרך האהובה עליהם והמושכת אותם.

כיום והיות ומערכת החינוך מנסה להתאים את עצמה למאה ה- 21 יוזמת כמה יוזמות בעניין ומנסה להכניס את השימוש בסמארטפונים למערכת אבל בהדרגתיות וההתחלה היתה במחשבים ניידים וטאבלטים. 

מקורות:1. מישר-טל, ח'(2013). למידה התנסותית משולבת טלפונים ניידים-חכמים (סמארטפון)בגן הבוטני 
                דוח הערכה. אוחזר ב 10.1.2014, נדלה מ: 
                 http://www.oranim.ac.il/sites/heb/SiteCollectionImages/pictures/yalam/mobile/%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%91%D7%AA_%D7%A1%D7%9E%D7%90%D7%A8%D7%98%D7%A4%D7%95%D7%9F_%D7%91%D7%92%D7%9F_%D7%94%D7%91%D7%95%D7%98%D7%A0%D7%99.pdf


           2. הבלוג של שירה אוחיון.
               http://hamizrahit.blogspot.co.il/2012/09/blog-post.html

מדפסות תלת מימד

את האמת, עד ששמעתי את זה בקורס של ד"ר דובי ויס " יישומי תקשוב מתקדמים להוראה" לא דמיינתי לעצמי שיש דבר כזה בכלל. לא עלה לי על הדעת אף פעם שיהיה דבר כזה – מדפסת תלת מימד?!! ממש מוזר.

תדמיינו לעצמכם שאתם יכולים במקום להכין פיצה מהתחלה עד הסוף, אתם יכולים ממש להדפיס פיצה מוכנה ולאכול אותה!!!!!!!!

ואז...... רצו הרבה מחשבות בראש שלי, עד כמה זה ביצועי? האם זה משפר את רמת החיים שלנו והופך אותה ליותר מעניינת? האם אנחנו זקוקים לדבר כזה? והחשוב מכל האם השימוש בה יהי רק בגדר הדפסת דברים טובים התורמים לאנושות ?

עם מבול המחשבות האלו אני צופה בחדשות והנה פתאום הם מדברים על אותן מדפסות ומדברים על מדפסת תלת- מימד  שאפשר דרכה להדפיס אקדחים!!!!  

אמרתי לעצמי אוי ואבוי, איזה עולם יהיה אם כל אחד יכול להוריד נתונים מהרשת, לשלוח אותם להדפסה והנה יש לו נשק, זה באמת סיוט, דווקא כשהמדפסות נמצאות בידיהם של פושעים.

לדעתי כאן בולט הפן השלילי של הטכנולוגיה, תוצר הלוואי שלה, שמדפסות אלו במקום שיהיו ברכה לאנושות יהיו מקור לרע, וזה ממש מזכיר לי את הסיפור של המצאת הדינאמיט של אלפרד נובל.

מבחינתי אני לא כל כך אופטימית מזה, אבל...... 
מנסה להיות..........

מנסה לראות את העניין מהצד החיובי, שכל אחד מאתנו יהיה מעצב ויעצב לעצמו כל מה שהוא רוצה, כמו כסא, שולחן, צעצוע או כל חפץ אחר שהוא צריך לבית במקום ללכת ולקנות בכמה מאות או אפילו אלפי שקלים. גם אפשר לחשוב על מדפסות תלת- מימד שמדפיסות תרופות ועוד.

למרות הסכנה.. בואו נחשוב על זה שהתועלת מהטכנולוגיה הזו גדולה יותר מהנזק.

מסכימים?

השנים הבאות יאמרו את המלה שלהן בנושא זה והזמן גם.....

נחקה ונראה.....

אלוהים ישמור.

אפליקצית Duolingo

אני מאוד אוהבת את השפה האיטלקית, ופעם כשהייתי בתיכון ניסיתי ללמוד את השפה האיטלקית לבד בבית, מה עשיתי? קניתי ספר שהיה מאוד פופולרי באותה תקופה שנקרא: " ללמוד איטלקית ללא מורה". התחלתי ללמוד, בהתחלה הסתדרתי והיה לי כיף עד שהגעתי לפעלים ולדקדוק, שם נהיה יותר קשה, השתמשתי בספרים אחרים אבל זה לא ממש עזר ואז הפסקתי.

הדרך שלמדתי בה לא היתה מעניינת, לא קיבלתי משוב כלשהו ולא כלום. בקורס של ד"ר דובי ויס " יישומי תקשוב מתקדמים להוראה" נתבקשנו לבחור אפליקציה כלשהי מה- APPS ולנתח אותה ולהסביר איך אפשר להשתמש בה בהוראה. תוך כדי החיפוש עצרה אותי אפליקציה בשם Duolingo , אפליקציה ללימוד שפות, התעניינתי בה, ניסיתי אותה ומאוד נהניתי, אפליקציה ממש מעולה ואז אמרתי לעצמי הלוואי והיתה בזמן שניסיתי ללמוד את השפה האיטלקית.

כנראה, ובמשך השנים אנשי החינוך ומפתחי התוכנות זיהו את הבעיה שנתקלים בה כל אלה שמנסים ללמוד שפה חדשה והיו ערים לקשיים שנתקלים בהם וגורמים להם להפסיק ללמוד את השפה. הקושי הבולט והחשוב ביותר שהסטודנט היה מסתמך על ספרים או קלטות ולכן לא היתה סבלנות ללמידה ואז מאבדים את המוטיבציה, הלמידה לא מעניינת, לא מאתגרת וללא משוב.

אפליקצית Duolingo היא חינמית וזה חשוב מאוד לדעתי ללימוד שפות, השפות המוצעות הן: איטלקית, גרמנית, ספרדית, צרפתית, אנגלית ופורטוגזית. היא מעוצבת כמו משחק, במקום להפוך את חווית לימוד השפה למשימה מעיקה, היא הופכת אותה לאתגר מהנה. בעלת ממשק נוח ופשוט לתפעול, הלמידה מתבצעת על ידי משחק בשלבים אשר כל שלב הוא רמה וככל שעולים בשלבים כך הרמה והקושי עולים בהתאם להתקדמות של כל סטודנט.

אפשר להירשם לאפליקציה זו בשלוש דרכים: דרך חשבון גוגל, דרך חשבון ה- Facebook או דרך פתיחת משתמש חדש במיוחד לצורך האפליקציה הזו.

מה שכן עניין אותי הוא שניתן להשתמש בה בבית הספר, היא יכולה להיות תוספת טובה לפעילות בכיתה, לשיעורי בית, וכל מורה יכול להוסיף אותה לארגז הכלים שלו.

אבל, למה היא מתאימה לבית הספר?

1.       כי היא מדגישה על השוני בין התלמידים, כל תלמיד מתקדם לפי הקצב שלו והרמה שלו.

2.       שיטת הלימוד היא דרך משחק.

3.       יש בה שיתופיות, אתה יכול לחלוק את ההצלחה שלך בפייסבוק וטוויטר.

4.       מדגישה על כתיב יותר ממה שאנחנו עושים בכיתה שלנו, ולכן אפשר להשתמש בה כפעילות עזר לתרגול כתיב בשפה הנלמדת.

עם כל היתרונות האלו, זה לא אומר שאין בה חסרונות, להפך, לדעתי יש בה חסרון בולט והוא שאפליקציה זו מוגבלת בשפה משום שהיא מציעה רק 6 שפות ללימוד, וזה אומר שאם אנשים רוצים ללמוד שפות אחרות כמו עברית או ערבית הם לא יכולים. ולא רק כך, האפליקציה הזו נלמדת בהשוואה לשפה האנגלית, ז"א רק מי ששולט באנגלית ברמה טובה ביותר יכול ליהנות ממנה.

לו הייתי הבעלים של האפליקציה הזו הייתי משפרת אותה ומוסיפה לה עוד שפות ובעיקר הערבית והעברית, וגם יש צורך לשפר אותה בכך שיהיה אפשר למורה לעקוב אחרי התקדמות התלמיד לא בכך שהוא ניגש איליו ורואה איפה הוא עומד אלא דרך לשונית בתוכנה עצמה שתהיה מיועדת למורה ונותנת לו תמונה על מצב כל תלמיד.

לסיכום, האפליקציה הזו נהדרת ואני מאוד ממליצה עליה.

מקורות: 
 מקורות:

1. קצבורג, צ',(2013).Duolingo: האפליקציה שתוציא אתכם עם שפה חדשה. אוחזר ב 8.1.2014 נדלה מ:

    http://www.pc.co.il/?p=141173

2.  http://roadtoepic.com/learning-languages-with-duolingo/

משחקי מחשב לא מעודדים אלימות.... היתכן?

בזמן שהייתי מחפשת חומר לסמנריון שלי הגעתי לאתר מכון מופת ושם עצרה אותי הכותרת באה: " מחקר חדש: משחקי מחשב לא מעודדים אלימות". זה מיד הזכיר לי את הדיון שעלה כמה וכמה פעמים בשיעורים של ד"ר צביה אלגלי במסגרת הקורס "משחקי רשת ורשתות חברתיות" באותו נושא, האם משחקי מחשב מעודדים אלימות?

אני שם הבעתי את דעתי, ואני כן מאמינה שמשחקים אלימים מעודדים אלימות. בבית, ועם הילדים שלי אני תמיד ערה לזה ולא נותנת לילדי להיכנס למשחקים כאלה, זהו חוק אני לא מרשה!!!!

אבל, כשראיתי את הכותרת הזו באתר התעניינתי ורציתי לדעת איך בכלל הגיעו למסקנה שכזו...

קראתי את המאמר במלואו והנה מה שאומרים החוקרים: " טענות לפיהן משחקי המחשב גורמים לעליה בהתנהגות אלימה אינן נכונות, גלינו שמשחקים אלימים לא מעלים את התוקפנות לאחר המשחק". המחקר הוא ישראלי, של המרכז לטכנולוגיות חינוכיות (מט"ח) והוא נערך בקרב כאלף ילדים ובני נוער בראשות ד"ר סיסילה ויצמן.

מסקנות המחקר היו שמשחקים תורמים להתפתחות החברתית והלימודית של ילדים ובני נוער, הילדים לומדים הרבה תוכן במקצועות שונים, וגם במשחקים יש מקום להיכשל.

בסוף המאמר נאמר שמחקר זה לא מרגיע את ההורים, זה נכון ואותי גם, כי אני מאמינה שישיבה ממושכת מול מחשב לשחק במשחקים אלימים כן משפיעה על הילדים לרעה.

לכן, אני ממליצה להורים לא לסמוך על מחקר זה, ובעוד שאנחנו לא יכולים למנוע את הילדים שלנו מלשחק משחקי מחשב בעידן הזה, אז לפחות להיות שם ולדעת במה הם משחקים.

 והנה הכתבה של חדשות 2 שמדברת על אותו מאמר, אפשר למצוא אותה בקישור הבא:

http://www.mako.co.il/news-money/tech/Article-9e42ef038caa241004.htm

מקורות:

סולומון, ע',(2013).מחקר חדש: משחקי מחשב לא מעודדים אלימות. אוחזר ב 25.12.2013 נדלה מ:

http://portal.macam.ac.il/ArticlePage.aspx?id=9702